בוחרים לחגוג: אילו עדות בישראל נוהגות לערוך טקסי חינות?

אז קודם כל, מה זה בכלל חינה? חינה היא חומר אדום-כתום המתקבל מעלי הצמח "כופר לבן". החינה שימשה במשך מאות שנים באזורים שונים של העולם למטרות שונות, כולל שימוש רפואי, קוסמטי ורוחני. אחד השימושים המשמעותיים ביותר בחינה הוא עבור טקסים, במיוחד חתונות, כדי לסמן מעבר מחיי רווקות לחיי נישואין.

חינה שימשה בטקסי שמחה עתיקים במזרח הקדום על ידי עמים כמו שומרנים, כנענים, בבלים ואשורים. אפילו בדרום סין השתמשו בחינה לאירועים מיוחדים לפני למעלה מ- 3,000 שנה. טקס החינה אומץ מאז על ידי תרבויות ודתות רבות ברחבי העולם, וגם בקרב היהודים בני עדות המזרח וצפון אפריקה.

מהו טקס החינה ומי נוהג לחגוג אותו

החינה נערכה באופן מסורתי בלילה שלפני החתונה כטקס של שמחה וברכה לכבוד החתן והכלה לעתיד. הטקס כולל מריחת חינה על החתן, הכלה והאורחים כרמז לצורת מטבע, המסמלת שפע ומזל טוב. בטקס החינה היהודי המסורתי נהגו לערוך את הטקס בנפרד לנשים ולגברים. הכלה נהגה ללבוש בגדים מפוארים שעברו בירושה במשפחתה, ובטקס נכחו קרובי משפחתה וחבריה הקרובים בלבד. רוב עדות המזרח וצפון אפריקה נוהגים לקיים את טקס החינה, ביניהם העדה המרוקאית, האלג'יראית, הטוניסאית, העירקית, התימנית ועוד. טקס החינה משתנה מעדה לעדה, ולכל עדה יש את טקס החינה הייחודי לה עם המנהגים שלה.

החינה ההודית

בקהילה ההודית משתמשים בחינה לציון טקס הפרידה של האם מבתה, שבו האם כאילו מכינה את החינה מהדמעות שלה. החתן והכלה נכנסים לאולם בתהלוכה מפוארת בליווי מתופף והנשים מפזרות עלי כותרת צבעוניים. הקהל מצויד במקלות ריקוד, המכונים "דנדיה", ובכובעים שחולקו מבעוד מועד, ומקבל את הזוג בליווי שירים וריקודים. החתן והכלה עונדים את שרשרת ה"האר" זה לזה ומתיישבים על הכיסאות הקדמיים, בעוד השושבינים יושבים מאחור.

חינה מרוקאית

לחינה של העדה המרוקאית ישנה מסורת תרבותית משמעותית, פעמים רבות כאשר מדברים על חינה מתכונים לחינה מרוקאית. באופן מסורתי, הטקס נערך ערב לפני החתונה ומתחיל בליווי של הכלה למקווה. לאחר החזרה לבית הוריה של הכלה מתחילה החגיגה. הכלה מולבשת בבגדים של העדה המרוקאית שנקראים קוואשה כבירה. הנשים והגברים לובשים את הבגד המסורתי שקוראים לו "קפטאן", שזה בעצם שמלה ארוכה ורפויה, עשויה לרוב ממשי או חומרים משובחים אחרים, ורקומה בעיצובים מורכבים. בנוסף לקפטאן הגברים גם חובשים את כובע התרבוש המסורתי. במסורת של העדה המרוקאית לחינה יש סגולות רבות, ביניהן סגולה לשגשוג, מזל טוב ופוריות. טקסי החינה מרוקאית הם חוויה נהדרת לקחת בה חלק. הם כוללים מוזיקה, ריקודים ומשתה, מה שהופך אותם לחגיגה נהדרת של הנישואים הממשמשים ובאים.

חינה תימנית

באופן מסורתי טקסי החינה התימנית היו חגיגה של שבוע לפני החתונה, אך כיום מקובל יותר לקיים את הטקס בערב אחד. במהלך הטקס עונדת הכלה תכשיטים כבדים המסמלים את עול הנישואין וכובע "קרקוש" עדין. החתן לובש לבוש תימני מסורתי הכולל שמלה, כובע ותליון. במסורת התימנית החינה מונחת על ידי בני הזוג והאורחים כסמל לפוריות. בחלק השני של הטקס הכלה חובשת שמשייה העוטפת את ראשה בחיתול, המסמלת ברכה לפוריות וברכה לזכר. בנוסף הכלה מעוטרת בעיטורים שונים של פרחים ועלים, המסמלים צמיחה, שגשוג ופריחה. החינה עצמה מונחת על ידיה ורגליה, וקרוביה וחבריה רוקדים ושרים סביבה.

לסיכום

טקס החינה הוא אירוע מרגש ומשמח שמקורו נטוע אלפי שנים אחורה במקומות שונים בעולם. רוב עדות המזרח (העדה העיראקית, התימנית, והלובית ועוד) וצפון אפריקה (העדה המרוקאית, האלג'יראית, הטוניסאית ועוד) מקיימות את טקס החינה, כל אחת בצורה ובמנהגים שונים. בין אם מדובר בתכשיטים ייחודיים, או בבגדים מסורתיים, החינה היא חגיגה משמחת על החתונה ההולכת וקרבה תוך שמירה על מסורת עתיקה ומיוחדת.

נגישות